תינוקות נולדים ללא שיניים, למעט מקרים חריגים, אולם בזמן הלידה השיניים החלביות, הנקראות גם המשנן החלבי, נמצאות בשלבים הסופיים של יצירתן בתוך הלסת. במקרים מסוימים חלק מהשיניים הקבועות כבר מתחילות להיווצר.
בקיעת השיניים הינו התהליך של חשיפת השן הנמצאת בלסת לחלל הפה. אצל תינוקות השיניים יחלו לבקוע בכל זמן מגיל 4 חודשים ועד גיל שנה וחצי, כאשר אצל רוב התינוקות בקיעת השיניים תתחיל בגיל חצי שנה עד עשרה חודשים.
בדרך כלל, השיניים החותכות התחתונות הן הראשונות לבקוע לאחריהן החותכות העליונות. עד גיל שנה גם השיניים הטוחנות יבקעו ולאחריהן הניבים.
בילדים בהם השיניים בקעו מוקדם מהצפוי, ניתן לצפות גם לבקיעה מוקדמת של השיניים הקבועות, כאשר איחור בבקיעת השיניים החלביות יגרור איחור בבקיעת השיניים הקבועות.
עד גיל שנתיים לערך כל השיניים החלביות אמורות לבקוע: סט של 5 שיניים בכל צד (שתי חותכות, ניב ושתי טוחנות) וכמובן אותו הדבר בלסת התחתונה, סך הכל עשרים במספר.
בערך בגילאים 6-7 מתחיל שינוי בפה הילד והשיניים מתחילות להתנדנד ולנשור, כאשר בהמשך יבקעו השיניים הקבועות. עד גילאי 12-13 כל השיניים החלביות בפה יתחלפו. בנוסף, תבקענה גם שתי שיניים טוחנות קבועות אשר לא יחליפו שיני חלב. עקב כך בתקופה הזאת המשנן נקרא ״משנן מעורב״. מצב זה יימשך עד סביבות גיל 10-12.
בגילאי 17-18 אמורה לבקוע שן בינה, שהיא בעצם הטוחנת השלישית. שן זאת לא תמיד בוקעת ולעיתים היא כלל לא נוצרת בלסת.
ברוב המקרים יהיו 2 שיניים חותכות, ניב, 2 מלתעות ו-3 טוחנות (כולל שיני הבינה) כלומר 8 מכל צד וסך הכל 32 שיניים.
במקרים בהם קיימות הפרעות גנטיות או אנדוקריניות יתכנו שינויים בלוח הזמנים המתואר. השינויים יכולים להתבטא גם במספר השיניים ואיכותן. לדוגמה בילדים הסובלים מעודף פעילות של בלוטת התריס צפוייה בקיעה מוקדמת יותר של השיניים בעוד בילדים הסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס צפוי עיכוב בבקיעתן.
כיצד ניתן לזהות בקיעת שיניים אצל תינוקות
בקיעת השיניים אצל תינוקות מתחילה כאמור בשן הקדמית, לרוב בלסת התחתונה. לקראת הבקיעה ניתן להבחין בנפיחות בחניכיים ובליטה לבנה, שהיא בעצם השן הבוקעת.
כל ילד יגיב אחרת לבקיעת השיניים והורים עשויים להתבלבל בין סימנים של בקיעת שיניים לסימנים אחרים כגון עייפות, רעב או מחלה.
סימני בקיעת השיניים הם בדרך כלל ייחודיים וברורים. הם מופיעים בהדרגתיות, מגיעים בקבוצות ונוטים לחזרות, כלומר גם לאחר שלכאורה צרכי התינוק נענו הוא ימשיך לאותת שהוא נמצא במצוקה.
קיימות ארבע קבוצות של סימנים שיכולים להופיע ביחד או לחוד, כאשר עוצמתם משתנה לתינוק לתינוק:
- סימנים פיזיולוגיים כלליים הכוללים בעיטות (רגל אחת או שתי רגליים), הקפצות של הרגליים, צלילים החוזרים על עצמם, הבעת פנים חדשה, תזוזת אגן והקשתת הגב. כל סימן כשלעצמו אינו מצביע על בקיעת שיניים אך הופעתו בזמנים מסוימים לאורך היום יכול להצביע על כך.
- סימנים פיזיולוגיים ספציפיים כגון ריור מוגבר, התעסקות בחלל הפה, גירוי של החניכיים, והתעוררויות מרובות בלילה.
- כאב שיניים הגורר איתו אי שקט, חוסר נוחות של התינוק, בכי ממושך, חוסר עניין בסביבה ובכי וכאב בכל נגיעה בחלל הפה.
- ייתכנו מצבים פיזיולוגיים קיצוניים כגון חום, שלשול, הקאות, וצינון.
דרכים להקלה על התינוק
קיימות מספר דרכים שניתן לבצע בכדי להקל על סבלו של התינוק:
- משככי כאבים – קיימים מספר סוגים של משככי כאבים המתאימים לתינוקות ולילדים. כדאי לנסות לתת תרופות אילו לתינוק מדי פעם בכדי להקל על הכאבים.
- דברים קרים – מזון או שתיה קרים יכולים לעמעם את כאב החניכיים. קיימים בנוסף צעצועי נשיכה המיועדים לשמירה במקרר, אשר יכולים להקל על הכאב.
- עיסוי חניכיים – שפשוף החניכיים באמצעות עיסוי קל עם ג'ל מיוחד לשיכוך הכאבים עשוי להקל על הכאב.
כיצד לשמור על שיני התינוק
ככלל, מומלץ להתחיל את צחצוח שיניים כבר עם בקיעת השן הראשונה. עד גיל שנתיים מומלץ לצחצח את שיני התינוק עם מברשת רטובה בעל ראש קטן ובעלת סיבים רכים. ניתן לבצע את הצחצוח גם עם פד גזה או מטלית רטובה. יש להשתמש במשחת שיניים שאינה מכילה פלואוריד מאחר והתינוק אינו יודע לירוק את עודפי המשחה ויכול לבלוע כמות גדולה.
מגיל שנתיים ניתן להשתמש במשחות המכילות פלואוריד ובהתאם לגיל התינוק ולהוראות היצרן.
יש לצחצח את השיניים פעמיים ביום ולהמנע מהרדמות עם הנקה או בקבוק אוכל, למעט מים, עקב הסיכון לפגיעה בשיני החלב.
מתי להגיע לביקור ראשון אצל רופא השיניים
מומלץ להגיע לביקור ראשון החל מגיל חצי שנה לאחר בקיעת השן הראשונה או בגיל שנה (מה שמגיע קודם).
בבדיקה זאת, רופא השיניים יבצע הערכה להתפתחות המשנן, ייעוץ לגבי התזונה והנחיות למניעת הרגלים העלולים להזיק לשיניים (שימוש במוצץ, הימנעות מעששת הבקבוק וכדומה).
מהי עששת הבקבוק וכיצד ניתן למנוע אותה
עששת הבקבוק או עששת הגיל הרך, כפי ששמה מרמז, היא עששת המופיעה אצל תינוקות ומיוחסת לשימוש בבקבוק. המחלה מתרחשת לרוב בשיניים הקדמיות העליונות, אבל יכולה להופיע גם בשיניים אחרות או נוספות.
לעששת הבקבוק מספר גורמים הכוללים חשיפה תכופה וממושכת של שיני התינוק למשקאות המכילים סוכר, כאשר הבקבוק משמש כמוצץ לתינוק וכאשר מניחים את התינוק במיטה עם בקבוק. בנוסף, חיידקים יכולים לעבור מהאם (או האב) לתינוק כאשר מעבירים כלי אוכל כגון כפיות או מוצץ מפה המבוגר לפה התינוק. סיבה נוספת היא מתן כמות לא מספקת של פלואוריד לתינוק.
מניעת עששת הבקבוק נעשית במספר אופנים:
- הימנעות מחשיפת הרוק מפה המבוגר לתינוק.
- ניגוב החניכיים של התינוק עם מטלית או תחבושת לחה לאחר האכלה.
- הקפידו למלא את בקבוק התינוק בפורמולה או מים והמנעו משימוש במים מסוכרים, מיץ או משקה קל.
- יש לסיים את השימוש בבקבוק לפני השינה. במיטה הקפידו לתת לתינוק מוצץ נקי ללא שאריות סוכר או דבש.
- נסו לעודד את הילד לשתות מכוס מהרגע שניתן (לרוב לאחר השנה הראשונה) וחנכו אותו להרגלי תזונה ואכילה בריאים.
לסיכום, כאשר מופיעה השן הראשונה לתינוק שלכם, הקפידו על היגיינת פה נכונה כמתואר והזמינו ביקור במרפאת שיניים אצל רופא שיניים מנוסה.
זכרו, בריאות הפה של הילד מתחילה בגיל צעיר ואסור להזניח את הטיפול ומניעת מחלות מגיל ינקות.
במרפאת השיניים של ד״ר קדמאני תוכלו להוועץ עם טובי המומחים לגבי בריאות השיניים של ילדכם ועל הדרכים להימנע מהרגלים המזיקים לשיניים.
צרו קשר היום לצורך התאמת הטיפול המתאים לכם.