צחצוח שיניים היא פעולה שגרתית לרובנו. כולנו יודעים לצחצח שיניים. אנחנו מצחצחים שיניים מדי יום ביומו מאז שהיינו קטנים. אצל רובנו מדובר בפעולה שגרתית ואוטומטית.
צחצוח שיניים הוא חלק חשוב בשמירה על היגיינת ובריאות הפה. למרות זאת, רבים מאיתנו מצחצחים שיניים בצורה הלא נכונה, בוחרים וקונים מברשות שיניים שאינן מתאימות לנו, חלקנו אף משתמשים במשחת השיניים הלא נכונה עבורנו.
במאמר הבא ניתן למצוא הסברים על צחצוח השיניים ועל המוצרים הדרושים והנלווים לפעולה זו.
צחצוח שיניים נכון
הדעה הרווחת בקרב רופאי השיניים היא שחשוב לפתח הרגל ניקוי בסדר אחיד ולחזור עליו בכל צחצוח שיניים, כדי לא לפסוח ולהזניח אזורים מסוימים של השיניים.
צחצוח השיניים נעשה על 3 משטחים עיקריים: משטח השן הפונה ללחי או לשפה, המשטח הלעיסי והמשטח הפונה לחיך או ללשון. הצחצוח צריך להיות עדין בכדי להמנע מפציעת רקמות החניכיים והשיניים.
צחצוח נכון מתחיל בהנחת מברשת השיניים על קו המפגש בין החניכיים לשיניים כאשר סיבי המברשת מוטים בזווית של 45 מעלות לכיוון החניכיים. על הצחצוח להיות עדין בעזרת תנועות קצרות ורכות. הצחצוח מבוצע על קבוצה של 2-3 שיניים בבת אחת בתנועות הלוך וחזור. לאחר מספר סיבובים (בדרך כלל שמונה) עוברים לקבוצת השיניים הבאה וכך ממשיכים על שלושת המשטחים בלסת העליונה ובהמשך על הלסת התחתונה.
ניקוי המשטח הפנימי של השיניים הקדמיות מתבצע על ידי הטיית המברשת בצורה אנכית וביצוע תנועות עדינות לכיוון החניכיים וחזור. יש לחזור על פעולה זו מול כל שן בנפרד. לאחר מכן התנועה היא של סיבי המברשת מאזור החניכיים החוצה לכיוון משטח הלעיסה של השיניים. יש להקפיד להגיע עם המברשת גם לשיני הבינה.
לאחר הצחצוח, יש להסיר רובד משני משטחי השיניים הנותרים (המשטחים שפונים לשיניים הסמוכות) בעזרת עזרים המשמשים לניקוי בין שיני כגון חוט דנטלי, קיסמים בחתך משולש ומברשות בין השיניים.
טיפים נוספים לצחצוח נכון כוללים:
- שטיפת הפה לאחר הצחצוח חשוב מאוד להסרת שיירי מזון שלא ירדו מהשיניים.
- בכדי לצחצח את המשטח החיצוני של השיניים הטוחנות העליונות יש להביא את המברשת למשטח זה ואז לסגור את הפה ולהמשיך את הצחצוח לשיניים האחוריות. כאשר הפה פתוח חזק קשה לבצע ניקיון יעיל בחלק זה של השיניים.
כיצד לבחור מברשת שיניים
צחצוח שיניים טוב מצריך מברשת שיניים מתאימה ואיכותית. למברשת השיניים חלק חשוב בשמירה על ניקיון השיניים והפה ובעזרה בשמירה על בריאות החניכיים.
קיימים סוגים רבים של מברשות שיניים, אך באופן אידיאלי מברשת השיניים צריכה להיות בעלת משטח ישר של סיבי ניילון ישרים, מעוגלים ורכים. על הידית להיות ארוכה מספיק ונוחה לאחיזה. רא המברשת צריך להיות באורך של 2-3 שיניים.
מברשת שיניים חשמלית הוכחה כיעילה יותר בצחצוח השיניים ממברשת ידנית, אבל צחצוח ידני שנעשה עם מברשת מתאימה ועם הטכניקה הנכונה והמתאימה, יעיל באותה מידה במידה ונעשה נכון. צחצוח בעזרת מברשת חשמלית עשוי להקל על מלאכת הצחצוח בפרט אצל בעלי מיומנות פחותה בצחצוח.
החלפת מברשת נעשית כל שלושה חודשים או כאשר סיבי המברשת שחוקים ומכופפים, מה שמגיע קודם. מברשת בלויה מדי אינה מאפשרת צחצוח יעיל של השיניים.
כיצד לבחור משחת השיניים
קיימים שני תנאים עיקריים לבחירת משחת השיניים:
- על המשחה להכיל פלואוריד בריכוז המתאים על פי גיל.
- עליה להיות בעלת מקדם שחיקה נמוך עד בינוני. למשחות שיניים מלבינות יש מקדם שחיקה גבוה ולכן הן עלולות לפגוע בהגנה הטבעית של השיניים ולהחריף רגישות במידה וקיימת.
עזרים נוספים לצחצוח השיניים
- חוט דנטלי – חוט העשוי מחומר משי או פלסטי, המשמש לניקוי המרווחים בין השיניים ומסיר מהם שאריות מזון ופלאק. השימוש בחוט דנטלי מאפשר גישה לדפנות השן ולמקומות אחרים שמברשת השיניים אינה מגיעה אליהם. קיים מגוון רחב של חוטים דנטליים הנבדלים ביניהם בתכונות כגון עובי, חוט יחיד או שזור, עם או בלי ציפוי, ועם או ללא טעם. מומלץ להשתמש בחוט דנטלי לפחות פעם אחת ביום. אין סדר מועדף בין השימוש בחוט לצחצוח, אך הסברה היא שצחצוח לאחר שימוש בחוט דנטלי מאפשר חדירה נוחה יותר של הפלואוריד שבמשחה אח משטחי השן.
- מי פה (שטיפת פה) – מוצר המשמש להגיינת הפה. שטיפת הפה נועדה לחיטוי הפה מחיידקים בכדי למנוע את הצטברותם על השיניים (מכונה ״רובד חיידקים״) ולמנוע דלקת חניכיים, ריח רע מהפה וכיבים. שטיפת הפה אינה מבטלת את הצורך בצחצוח השיניים או בשימוש בחוט דנטלי. יעילות השימוש במי פה שנויה במחלוקת. קיימים מחקרים המראים שהשטיפות במי פה, באוכלוסיה הנהנית מאספקה סדירה של פלואור במי השתיה ושאינה חולה בתחלואה דנטלית גבוהה, אינן יעילות יותר משטיפה במים רגילים. בנוסף החומרים הפעילים הנמצאים במשחות השיניים ובעיקר הפלואור מספיקים בדרך כלל. שטיפות פה יכולות לעזור לאנשים עם מגבלות גופניות כגון נכות מוטורית שאינם יכולים לצחצח ביעילות או לאנשים הסובלים מבעיות מיוחדות בחלל הפה למשל נטייה גבוהה לעששת, מחלות חניכיים ופצעים בחלל הפה לאחר ניתוח בפה). אחד החומרים היעילים ביותר כנגד הצטברות רובד החיידקים על השיניים ונגד דלקת חניכיים הוא כלורהקסידין גלוקונאט. שימוש ממושך בחורמזה עלול לגרום למספר תופעות לוואי זמניות/הפיכות: פגיעה בתחושת הטעם והכתמה של השיניים (ניתן להסרה בטיול פשוט במרפאת השיניים). בנוסף, החומציות הגבוהה בשטיפות דנטליות רבות עלולה לפגום בזגוגית השן.
- צחצוח לשון – צחצוח לשון מתבצע על ידי פעולת צחצוח הדומה לצחצוח השיניים. המטרה היא להסיר את רובד החיידקים המצטבר על הלשון. ניתן לצחצוח את הלשון בעזרת מברשת השיניים הרגילה עם קצת משחת שיניים. החיסרון הוא שמברשת השיניים נועדה לנקות משטחים חלקים (שיניים) ולכן יש מברשת שיניים המתאימה לניקוי משטחים מחוספסים כגון הלשון. מברשת זו מנקה ביעילות רבה את פני שטח הלשון ואת החריצים. בנוסף קיימים מגרדי לשון. אלו כלים ייחודיים לניקוי הלשון בלבד על ידי פעולה של גרידה. כלים אלו מיוצרים ממתכת או מפלסטיק. פעולת הניקוי עצמה פשוטה: כל שעלינו לעשות הוא להניח את המגדר על גבי הלשון ולהחליק החוצה את שאריות המזון ורובד החיידקים. לאחר צחצוח השיניים מומלץ לצחצח גם את הלשון.
צחצוח שיניים בילדים
משרד הבריאות הישראלי ממליץ על צחצוח שיניים מבקיעת השן הראשונה פעמיים ביום. על פי המלצות משרד הבריאות יש להשתמש במשחה המכילה פלואוריד במינון המתאים מגיל שנתיים.
צחצוח שיניים לילדים מתחת לגיל שנתיים מתבצע באמצעות פד גזה, מטלית רכה או מברשת שיניים מתרימה ללא משחה, מיד עם בקיעת השן הראשונה. יש להבריש את השיניים פעמיים ביום – בוקר וערב לפני השינה – כמו אצל מבוגרים.
כאשר הילד מגיע לגיל שנתיים ניתן להתחיל להבריש עם משחת שיניים המכילה פלואוריד בריכוז המתאים לגיל הילד. יש לעודד ירידה של שאריות המשחה. לפני גיל שנתיים ילדים נוטים לבלוע את המשחה. במידה ותרצו להשתמש במשחה למרות זאת, מומלץ להיוועץ ברופא השיניים לפני כן.
ילדים יכולים לפתח עששת ועל כן יש להקפיד על צחצוח השיניים לילד בכדי להמנע מהסיבוכים היכולים להיווצר מהעדר צחצוח או מצחצוח לא נכון.
קיימים מספר גורמי סיכון בילדים להיווצרות עששת:
- ילדים אשר מוגבלים ביכולתם לשמור על רמת היגיינה אורלית סבירה. קיימת הנחייה שההורה יצחצח את השיניים עבור הילד עד גיל 6.
- ילדים עם מתקנים אורתודונטיים.
- ילדים עם תפקוד לקוי או נמוך של הפרשת רוק.
- ילדים עם פעילות עששת גבוה אצל ההורים והאחים.